דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, לציון יום הרצל ופתיחת מושב הקיץ

הציונות ניצחה. מדינת ישראל, שהרצל ייחל להקמתה, ששרטט את קווי המתאר של דמותה – היא סיפור הצלחה עולמי. תקומת עמנו נחשבת לפלא – בדיוק כפי שבני דורו של הרצל ראו בו פלא: נביא חסר ממלכה, מדינאי בלי מדינה, שהאיר כברק את השמיים החשוכים של הקיום היהודי בגולה.

 

הרצל פעל בסביבה עוינת – הוא הפנים את סכנת האנטישמיות כפי ששום אדם לפניו לא הפנים אותה. הוא הצביע פעמים רבות על האסון, כך הוא קרא לזה, האסון שיתרגש על היהודים אם לא יקימו מחדש את מדינתם. הוא כתב על האסון הזה: "אין אני יכול לשער את המראה והצורות שהעניין יקבל. האם תהיה זו הפקעה מכוח מהפכה מלמטה?" - כלומר, האם תבוא האנטישמיות של ההמונים - או אמר "האם תהיה זו החרמה מכוח ריאקציה מלמעלה?" - מהשליטים – "האם יגרשוּנוּ? האם ירצחונו?". הרצל חזה את השמדת יהודי אירופה בדיוק קליני, אין מלה אחרת לומר זאת, עשרות שנים שלפני שהתרחשה.

 

ואני חייב לומר כאן, בשם כולנו אני בטוח, שלצערנו הרצל מת מוקדם מדי –והמדינה הוקמה מאוחר מדי. תארו לכם איזו תוספת כוח היינו מקבלים, הציונות הייתה מקבלת, אילו ששת המיליונים היו נמצאים איתנו בזמן הקמת המדינה, ומיליוני הצאצאים שלהם היו איתנו היום. הרצל הבין את החשיבות הדחופה של מדינה ליהודים. מדינה, כך הוא אמר, מדינה שחוסה בצלו של צבא חזק. זוהי חובתה של מנהיגות אחראית לזהות את הסכנות בזמן, להתריע בפניהן ולהיערך לקראתן. בחייו הקצרים הרצל לא הספיק לחזות בהקמת המדינה, אבל הוא הפך אותנו, הפך את הציונות, לכוח מדיני שיש להתחשב בו.

 

הוא נפגש עם שליטים רבי-עוצמה, תמיד היה זקוף-קומה וחדור אמונה בצדקת דרכנו, והוא לא נתן לעצמו פעם אחת להיכנס או להיתפס להלקאה עצמית - עוד דבר שאנחנו יכולים ללמוד ממנו. הרצל ביקש לרקום עם מנהיגי המעצמות שותפוּת אינטרסים, שותפות שתאפשר ליהודים לצאת מארצותיהם אל בית לאומי משלהם. הוא ניער מעלינו את אבק הגלות, ונטע בנו אמונה בכוחנו, נטע בנו גאווה לאומית. הוא דרבן אותנו לקחת את גורלנו בידינו, לראות בעצמנו לא פזורה אלא עם, עם אחד. הרצל יצק את היסודות, ואנחנו בונים את מדינת ישראל קומה אחר קומה.

 

אני שואל את עצמי, כפי שרבים מכם ודאי עושים גם כן, מה הרצל היה אומר לו היה רואה את הבנייה האדירה, את סלילת הכבישים, צמיחת הכלכלה, קליטת העלייה, חידושי המדע והטכנולוגיה, וגם את העובדה שמדינת היהודים גילתה עכשיו גז בים ותוציא אותו משם, לרווחת כל אזרחיה.

 

בהמשך לדרכו של הרצל, אנחנו מרחיבים את קשרינו עם מדינות העולם. בכל שבוע, כמובן שלא מדווחים על זה, בכל שבוע, בכל יום מגיעים לכאן מנהיגים בכירים, שמתפעלים ממה שהצלחנו לחולל ב-68 שנות עצמאותנו. הם מתרשמים עמוקות מהמדינה הפורחת שלנו. אתמול נפגשתי עם ראש ממשלת צ'כיה וממשלתו. ישבנו עם שרי ממשלת ישראל, וגם הוא הדגיש את ההערכה הרבה וגם את האינטרסים הקרובים של מדינותינו, את הצורך לשתף פעולה בתחומים מגוונים – טכנולוגיה, מדע, סייבר, כלכלה, אנרגיה, רפואה, חקלאות, מה לא? זו מדינה אחת, אבל זה חוזר על עצמו כמה פעמים בשבוע. זה יחזור על עצמו עוד כמה שבועות, כשאצא לארבע מדינות באפריקה, ארבע - משום שלא יכולתי לצאת לתריסר ואפילו לעשרים. וכולם מתפעלות מהיצירה שהיא מדינת ישראל.

 

חברי הכנסת, נפגשתי היום עם ראש ממשלת צרפת, עם מנואל ואלס, ידיד ישראל, והדגשתי בפניו שפניה של הממשלה לשלום. אמרתי לו שאני שואף להתקדם בתהליך המדיני עם הפלסטינים על בְּסִיס המתווה של מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינה היהודית, במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני מוכן לצעדים, וצעדים אמיצים עם שכנינו, בעזרת שותפים נוספים באזור – מדינות ערביות שגם איתן אנו מהדקים את היחסים. לפלסטינים תהיה אפשרות להקים מדינה משלהם, אבל מדינה כזאת חייבת להיות מפורזת ולהכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי.

 

שני עקרונות אלה – הפירוז וההכרה ההדדית – אינם תנאים לפתיחת משא-ומתן לשלום. אני לא מציב תנאים לפתיחת המשא ומתן, להפך. אני מאמין שרק באימוץ שני העקרונות הללו ניתן להביא לסיום מוצלח של משא ומתן מדיני. אבל התהליך צריך להיות משא ומתן ישיר ודו-צדדי, ללא תנאים מוקדמים ובלי תכתיבים בינלאומיים.

 

כדי להבטיח את יכולתנו להתמודד לא רק עם האתגרים שעומדים לפנינו, אלא גם עם הזדמנויות שונות שנפתחות בגלל השינוי של המצב הגיאו-פוליטי, בגלל ההתייחסות האחרת שיש לנו ממדינות ערביות שונות, אני פועל בכל כוחי להרחיב את הממשלה. אמרתי שאעשה זאת עוד בזמן שהקמנו את הממשלה לפני כשנה, ואני ממשיך במאמצים הללו לכונן ממשלה רחבה ככל האפשר. הדלת פתוחה בפני כל מי שרוצה לתת כתף לטובת המדינה. אין לנו ארץ אחרת, אין לנו גם מדינה אחרת. יש לנו מדינה אחת, מדינה נפלאה, שצריך לשמור עליה ולקדם אותה. אנחנו גאים בה, ואני בטוח שילדינו ונכדינו גם הם יהיו גאים בה. יש עוד הרבה מה לעשות ועוד הרבה מה לתקן, אבל אני חייב לומר שאין שום הצדקה לַנִרְגַנוֹת המתמדת שפושה בחוגים מסוימים. ישראל מדינה יציבה, תסתכלו באזור מסביב, כמעט המדינה היחידה היציבה, מדינה מתקדמת, מדינה חדשנית, מדינה דמוקרטית, והבית הזה מוכיח את זה, מדינה שמפיצה אור במרחב חשוך.

 

לפני שבועיים, בליל יום העצמאות, סמוך לקברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, למרומי הר הרצל, עמד הרצל אחר – הרצל ביטון. הוא הדליק משואה לכבוד אזרחי ישראל, שניצבים אֵיתָן מול מתקפות טרור למעלה ממאה שנים. והוא אמר בהתלהבות: "לכבוד עם ישראל שאין כמוהו בעולם, וּלתפארת מדינת ישראל". אני ראיתי את הרצל ביטון, כולנו ראינו אותו, ואני התרגשתי כמעט עד לחלוחית בעיניים. זה היה רגע מרוֹמֵם, רגע בהיר, מזוקק. הרצל ביטון שיקף אמת פשוטה: שחזונו של הרצל התממש, ואנחנו מקיימים אותו.

 

הרצל הדליק את הניצוץ, אנחנו מטפחים את השלהבת שאורה לא יכבה לעולם. ננצור את זכרו של הרצל, נוקיר את גודל תרומתו

לעמנו, למדינתנו. יהי זכרו ברוך

 

 

 

צילום ארכיון: עדי ברוך