דברי רה"מ נתניהו בטקס הנחת אבן פינה למתחם פארק הים ע"ש יוני נתניהו ז"ל בבת ים

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו השתתפו הערב בטקס הנחת אבן פינה למתחם פארק הים ע"ש יוני נתניהו ז"ל בבת ים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

"אני יודע שאני מוקף בבת ימים גאים, ואני ורעייתי ומשפחתי שותפים מלאים לגאווה שלכם. אנחנו תמיד אוהבים לבוא לבת ים, אנחנו אוהבים את בת ים, ואנחנו מרגישים מאוד בבית בבת ים.

אכן, שמעתם מראש העיר שבננו אבנר, בננו הצעיר, עשה בבת ים את שנת השירות שלו לפני שהתגייס לצה"ל. הוא עשה את זה במסגרת גרעין עתיד של תנועת הצופים. הוא היה מספר לנו על החוויות שלו בעיר, של החברים שלו לגרעין גם כן. לגור בבת ים, להתנדב בה, לתרום לקהילה. היו איתו בגרעין חברים ישראלים, והיו שם גם צעירים וצעירות נלהבים מחו"ל, שבחרו לבוא דווקא לבת ים, ודיברתי אחר כך עם כמה מהם. הם הגדירו את שנת השירות הזאת בבת-ים כדבר משמעותי שישפיע על מהלך חייהם, כך הם אמרו. זה אכן נכון, חלק מהם, דרך אגב, עלו לישראל. בת ים מושכת עלייה.

אבנר עבד פה, בין השאר, קודם כל באותה תוכנית שהוא יזם, להפגיש בין בני נוער לניצולי שואה, אבל הוא גם היה בתוכנית במרכז עוגן, לעזור לילדים במצוקה שנפלטו ממערכות שונות והיו זקוקים גם לעזרה. יש פה מערכת חינוך ייחודית, היא זוכה בצדק להרבה הכרה והוקרה, ואני חושב שהדבר הזה מאפיין את רוח ההתחדשות, הבנייה והפריחה של בת ים.

מה זה בת ים? מהי העיר הזאת, אם לא תמצית של הסיפור הציוני? אנחנו עומדים פה והמקום הוא כל כך יפה והוא כל כך מקסים. אבל לפני 90 שנה כשהקימו אותו היו פה חולות היה הים, הוא נשאר איתנו כל הזמן, עובדה קבועה. אבל כמעט ולא היה פה שום דבר אחר.

היו פה הרבה קשיים, סביבה עוינת, והראשונים שבאו הנה היו צריכים להתגבר על כל הקשיים הללו, ואנחנו יכולים לראות בפרספקטיבה של 90 שנה איזה שינוי כביר התרחש כאן. בהתחלה זה פחונים, בדיונות החשופות האלה, עם תנאי מחייה מאוד קשים. היו כאן בהתחלה פחונים, אוהלים בצד בתי קופסה קטנים. אחר כך בתים רבי קומות, בהמשך גם מגדלים. זה מחזה מרהיב, איך המגדלים צומחים, צומחים מהחולות.

אספר לכם משהו, כשנבחרתי לראשות הממשלה, יאיר, אחיו של אבנר, אחיו הבכור, היה בן חמש, משהו כזה. הוא אמר לי: "אבא, בניו יורק יש מגדלים, יש רבי קומות, יש גורדי שחקים, בתל אביב אין כלום". אמרתי לו: "תראה, אני מבטיח לך, אנחנו נבנה כלכלה כזאת. אני אבחר, גם את זה הבטחתי לו, ואנחנו נפתח את הכלכלה, ואנחנו נבנה, ויהיו רבי-קומות בתל אביב". אבל היום אני יכול להגיד - יש גורדי שחקים בבת ים! בת ים על הגובה, והיא עולה מעלה מעלה, והיא ממשיכה לצמוח.

אני בטוח שהרובע החדש הזה, פארק הים, הוא מסמל את הדברים הטובים שקורים פה בעיר הזאת. כל השטח מסביבנו עתיד להיות עוגן מרכזי של דיור, של תעסוקה, של תיירות, של איכות חיים, פנאי, והוא ימשוך לכאן אלפים רבים.

אני באמת נרגש מן ההחלטה שלכם לקרוא לפארק התצפית שיוקם פה על הגבעה הזאת על שמו של יוני.

יוני נפל באנטבה לפני 41 שנים, במהלך פעולת חילוץ של בני עמנו החטופים. הפעולה הזאת מייצגת, בעיניי, את התכלית של תקומת ישראל וגם את התמצית של השינוי הגדול שנוצר בעקבות עליית הציונות בגורל עמנו.

אנחנו הקמנו מדינה משלנו, מדינה חזקה כערובה להבטחת קיומנו הלאומי והפרטי, וחלפו הזמנים שבהם היו היהודים והעם היהודי חסרי מגן, נתונים למתקפות ולמרמס בלי היכולת להגיב, בלי היכולת להגן על עצמנו. הביסוס של העוצמה שלנו בארץ הזאת נותן לנו לחיות בארצנו וגם מבטיח את עתידנו.

העצמאות הזאת, לצערנו, גובה מעת לעת מחיר קשה וכבד של בנות ובנים שנופלים על הגנת המדינה. בזכות ההקרבה והגבורה של לוחמי צה"ל – כמו יוני – ושל כל אנשי ונשות כוחות הביטחון - כמו הדס מלכא והדר כהן הנפלאות - אנחנו מתקיימים כאן ואנחנו מבטיחים שתמיד תמיד נהיה כאן.

הדס מלכא אמרה דבר מופלא. בביקור המרגש שערכנו שרה ואני בבית המשפחה, הם סיפרו לנו כיצד היא אמרה לפקודים שלה: "תבינו, אם אנחנו לא נהיה כאן, לא נהיה כאן". אנחנו מבטיחים את בירת ישראל, אנחנו מבטיחים את קיום ישראל באמצעות הצעירים והצעירות הנפלאים הללו.

אתמול נפגשתי עם שר השר לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה ומפקד מחוז ירושלים בעקבות בקשתי כמה ימים קודם לכן לערוך שינויים בשער שכם. אנחנו דואגים כל הזמן לחופש של כולם לבוא ולהתפלל, וכמובן גם לכבד את המקומות הקדושים. אנחנו עושים את זה בצורה מופלאה במזרח התיכון הסוער והרוגש סביבנו ואנחנו שומרים על הסטטוס-קוו. אבל סביב השער הזה התקבצו מרצחים פעם אחר פעם, מפגעים פעם אחר פעם. הוא הפך לסמל לטרור והוא גם הפך לסמל של אנטי-טרור, של הלחימה בטרור. ולכן ביקשתי לערוך תוכנית ושינויים. הם הכינו תוכנית להגדיל את הביטחון ולצמצם את חופש הפעולה של מפגעים פוטנציאליים. אני אישרתי את התוכנית הזאת והיא תצא לדרך בקרוב מאוד.

זהו חלק ממסע ארוך של קוממיות עמנו בארצנו. באחד ממכתביו, יוני מתאר מסע אלונקות בן 12 קילומטרים באמצע הטירונות שלו. הוא וחבריו צעדו בדיונות של מישור החוף עד בת ים. אני לא אתפלא אם הם טיפסו על הגבעה הזאת. הנה מה שהוא כתב: "בכל צעד שעשינו, שקעו הרגליים בחול בערך כ-20 סנטימטר. בעליות היינו עושים צעד קדימה, והרגל הייתה מחליקה חזרה". אבל כמובן, הוא וחבריו הגיעו ליעד, ביצעו את המשימה, לא רק פה, אלא גם בלבה של אפריקה. כעבור כמה שנים, במכתב אחר הוא כותב: "אני אוהב ללכת ברחובות ולהתבונן בילדים, להסתכל בנוף הרים או בכרי דשא". פארק התצפית החדש על חוף בת ים קושר בין הקצוות הללו. גבעות החול והכורכר יהפכו בקרוב לכרי דשא. ילדים וגם מבוגרים יזכו ליהנות מהם למשך דורות.

אין לי ספק שיוני, שלצערי לא זכה לילדים משלו, היה מאושר לראות אותנו כאן היום, ובגמר האירוע אני עומד לצאת החוצה ולטפס על הדיונה. כל מי שרוצה להצטרף מוזמן לעשות זאת.

תודה רבה לכולכם, אנחנו נמשיך ללוות את הלבלוב המואץ של בת ים, כפרח בין החולות.

שאו ברכה חמה, והצלחה רבה לכם.
תודה רבה".

צילום: עדי ברוך