דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי בהר הרצל 16.7.15
גברתי נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור,בעלה פרופ' אריה נאור,
ממלא מקום יו"ר הכנסת ח"כ בני בגין,
שרים,
חברי כנסת,
שר הביטחון לשעבר משה ארנס, תלמיד מובהק של זאב ז'בוטינסקי,
ראש העיר ירושלים ניר ברקת,
מפקד פיקוד העורף אלוף יואל סטרוק,
חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית,
חברי מסדר ז'בוטינסקי,
חברי תנועת בית"ר,
ידידיי מזה שנים רבות מאז ילדותי, בני משפחת ז'בוטינסקי,
חיילים ובני נוער,
קהל נכבד.
היום לפני 75 שנים נדם לבו של זאב ז'בוטינסקי. אבי זכרונו לברכה היה מנושאי ארונו, כולנו נושאי מורשתו. ז'בוטינסקי לא זכה לראות בהקמת מדינת ישראל, שנוסדה שמונה שנים אחר מותו. אבל כשקמה המדינה, ידעו רבים שאנחנו חייבים לז'בוטינסקי חוב עצום. כפי שאמר תומך הציונות הגדול, יאן סמאטס, שהיה כמה עשרות שנים קודם לכן בוועידות השלום לאחר מלחמת העולם הראשונה יחד עם בלפור, הלורד ג'ורג' ומנהיגים ציונים אחרים.
סמאטס אמר: "היו אלה לוחמיו של ז'בוטינסקי שהביאו את מדינת היהודים לעולם". כאן, בהר הרצל, קברו של ז'בוטינסקי שוכן סמוך לקבריהם של גיבורינו חללי מערכות ישראל. קו של גבורה והקרבה מחבר בינו לבינם, כי היה זה ז'בוטינסקי שיצק נדבכי יסוד במסורת הלחימה של צעירי עמנו במאה השנים האחרונות. זה היה אחד מחידושיו הגדולים.
אמנם גם לפני כן עסקו בצורך לכונן ארגוני שמירה לאומה הנרדפת ובפרט ליישוב בארץ ישראל, אבל ז'בוטינסקי היה זה שפיתח לראשונה, באופן מעשי ושיטתי, את רעיון הצבא העברי, וקשר אותו למהלך בין לאומי מקיף שיביא להקמתה של מדינה יהודית, ריבונית ואיתנה.
בד בבד, הוא הזהיר שבלי כוח מגן זה במדינה ריבונית צפוי ליהודים באירופה חורבן, קטסטרופה כדבריו, בנאומו המפורסם בוורשה ב-1938. מול אזהרותיו אלו היו שהאשימו את ז'בוטינסקי בפאניקה. מול קריאותיו להקמת צבא יהודי היו שהאשימו אותו במיליטריזם. למען האמת, כליברל והומניסט ראשון במעלה, ז'בוטינסקי היה רחוק מאוד מהערצת הכוחניות, הצבאיות לשמה, בוודאי גם מתאוות דמים. הוא כתב: "נביאינו היו הראשונים למחות נגד נוהג של הרג המוני, כולנו נאמנים לתורתם. ואיש מאתנו אין לו כוונה ליצור בקרבנו דור אשר יתאווה למלחמה".
כמה גדול המרחק בין השקפתו זו לתאוות הרצח של ארגוני האסלאם הקיצוני שטובחים סביבנו באלפים וברבבות. לתפיסתו של ז'בוטינסקי, הכוח נדרש היה כדי להתנגד לעריצות, להרתיע, להבהיר לאויבינו שמולם ניצבת אומה חופשית, שחרב מגן בידה. הוא חשב שהצורך הזה יימשך הרבה מאוד זמן. ז'בוטינסקי ידע שמולדת לא מקבלים במתנה - רק למדינה שמסוגלת להיאבק במבקשי רעתה ובכך לשלוט בגורלה, מובטחת זכות קיום.
מכובדיי, גדולתו של ז'בוטינסקי איננה נעוצה רק במחשבות שלו, מקוריות מאין כמוהן, ברעיונות שלו, פוריים מאין כמוהם, הוא עצמו נתן דוגמה אישית למימוש רעיונותיו. הוא הלך כעמוד האש לפני המחנה. כשהתבצעו פוגרומים ביהודים במזרח אירופה, הוא טיפח שם קבוצות להגנה עצמית. בפרוץ מלחמת הראשונה, הוא נרתם עם יוסף טרומפלדור להקמת הגדודים העבריים. הגדוד הראשון, "נהגי הפרדות", עסק בתובלה בחזית גליפולי, אבל ז'בוטינסקי לא הרפה, הוא לא שקט, הוא לא נח עד שהוקמו גדודים של לוחמים עבריים, לוחמים של ממש.
והרגע הזה, שהוא יותר מכל אחד אחר אחראי לחולל אותו, הרגע הזה היה מפנה מהפכני בתולדותינו. אחרי דורות קם מעמנו כוח לוחם סדיר. אנשי הגדודים שחזרו את תפארת העבר, והם הוסיפו חוליות חדשות בשרשרת הגבורה היהודית בת אלפי השנים. בתום המלחמה פורקו הגדודים, ואז ז'בוטינסקי פנה לאתגר הבא - ארגון ההגנה בירושלים, כדי להדוף פרעות הערבים. המורשת הזאת שהוא טיפח, הוא הנחיל בתוך עמנו, של התנגדות לכניעה ושעבוד, המורשת הזאת עברה למחתרות שלחמו לעצמאותנו ובהמשך היא עברה לצה"ל.
ז'בוטינסקי אמר: "במשך יובלים ודורות הורגלו אומות העולם לשמוע כי פה היכו את היהודים ושם הגנו על היהודים" - או היכו או הגנו - "וקשה להגיד", הוא כתב, "מה היה משפיל יותר, המלקות או ההגנה. בא הזמן להראות לעולם רובה יהודי, עם כידון יהודי". ולכך צירף ז'בוטינסקי מימד מרכזי נוסף, שמוכר כעיקרון "קיר הברזל" - עוצמה צבאית מתמשכת, מתחזקת, זו אמונה בלתי מתפשרת בצדקת הציונות. אלו יבהירו לאויבינו שלא ניכנע לתוקפנותם. כוחנו ועמידותנו העקביים יביאו אותם בסופו של דבר להשלים עם קיומנו, ובמוקדם או במאוחר לפנות לנתיב השלום, ובכל מקרה הם יבטיחו את קיומנו.
ידידיי, משנתו של ז'בוטינסקי עומדת היטב במבחן הזמן. תחזיותיו התגשמו, נבואותיו התקיימו. הסכנות שבפניהן הזהיר, בראשן השואה, התממשו בצורה איומה. הלקח ההיסטורי חייב לשמש עבורנו תמרור אזהרה. אסור לנו אף פעם לזלזל באיומי אויבינו. עלינו להיערך להדוף את הסכנות שמציבים לעמנו ביסודיות וברצינות.
התבערה במזרח התיכון מתקרבת לגבולותינו. איראן שקוראת להשמדתנו זכתה השבוע בהסכם גרעין חלומי, אבל היא הרי לא זונחת אפילו לרגע את שאיפתה לפתח את הפצצה, ובמקביל היא ממשיכה לתדלק את מכונת הטרור שלה ולזרוע הרס ומוות באזורים נרחבים. המחנה הסוני הקיצוני, בהובלת דאעש, אלקעידה, ג'בהת אלנוסרה ואחרים, חותר אף הוא להשתלט על המזרח התיכון וממנו בהשקפתן ההזויה על העולם כולו. בהתאם לתפיסת קיר הברזל, נמשיך לפתח את כוח המגן שלנו מול כל שונאי נפשנו.
לא נירתע גם מול האבסורד שמתגלה לנגד עינינו. איראן, מחוללת הטרור הגדולה בעולם, מקבלת הקלות מפליגות מהקהילה הבינלאומית, וישראל, המדינה המאוימת בעולם, מואשמת על ידי חוגים מסוימים על הבעת דאגותיה הכנות מההסכם שפוגע בביטחונה. למרות היפוך היוצרות, אנחנו נמשיך לפעול כפי שפעלנו עד עכשיו, כדי שאיראן לא תוכל להתחמש בנשק גרעיני. אויבינו לא יינקו אם ינסו לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. בד בבד נמשיך לבנות את המדינה ולקדם את צמיחתה ואת שגשוגה.
באחד משיריו כותב ז'בוטינסקי: "עוז חייל נס עמל יגביהונו עד אל על". תורת ז'בוטינסקי תוסיף להזין את להבת הציונות, תמשיך לכוון את דרכנו בגאון ובהדר. יהי זכרו וזכרה של רעייתו יוהנה, יהיה זכרם ברוך.
צילום: קובי צרפתי
הנצפים ביותר בחדשות
