דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לחללי אלטלנה

נשיאנו ומכובדי ראובן ריבלין,
חבריי השרים אופיר אקוניס ודני דנון,
חברי הכנסת,
יו"ר ברית חיילי אצ"ל יאיר אסיסקוביץ',
יו"ר המחלקה לישראל בהסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל,
מנכ"ל בית"ר העולמית גדליה מאיר, הנין של רב האסירים, הרב אריה לוין,
אנשי האצ"ל, חברי תנועת בית"ר בארץ ובעולם,
בני נוער, בני משפחות,

ידידי שר הביטחון לשעבר, שפועל כה רבות להנחיל את עובדות ההיסטוריה של תנועתנו, לא רק שלה, משה ארנס,

 

פרשת 'אלטלנה' היא טרגדיה אישית, טרגדיה לאומית כואבת. היא נבעה מהחלטה מהירה - כפי שאמרתי עכשיו לנשיא, מהירה מדיי, והיא גם הייתה סלע של מחלוקת שליבתה את אש ההתנצחות בין המחנות הפוליטיים במדינה לאורך שנים רבות. אבל דבר אחד היא לא הייתה, היא לא הייתה מלחמת אחים, כי בשעה שהכדורים נורו והפגזים הומטרו על האונייה אלטלנה הזעקה האחת של מנחם בגין: "מלחמת אחים - לעולם לא!", הזעקה הזאת הכריעה את הכף, היא הכריעה את הכף לטובת המשך קיומו של משטר דמוקרטי במדינתנו, וייתכן שהיא כריעה את הכף במובן מסוים גם על עצם המשך קיומה של מדינתנו.

 

חשוב שילמדו את תולדות אלטלנה, כי צריך להבין שזה לא היה דבר של מה בכך. אני יודע שהיום אחרי 67 שנות עצמאות, כשמדינת ישראל מבוססת ועומדת על שתי רגליים יציבות, ייתכן שיש מי שרואה את הבלימה על סף התהום כדבר מובן מאליו, כי לכאורה אפשר לשאול איך אפשר היה אחרת. אבל אפשר היה אחרת. צריך לבחון את הדברים כפי שקרו אז: מדינה שהיא כתינוק רך שרק נולד, מתח ביטחוני אדיר בעיצומה של מלחמת הקוממיות, הפוגה קצרה ממערכה גורלית נגד אויבים, שקמו עלינו לכלותנו. והנה באה אוניית נשק עם 5,000 רובים, כ-3 מיליון כדורים לשרת את המלחמה הזאת, להציל את המערכה, כפי שראו את זה אז, להציל יהודים, ונורית אש מקלעים על אחינו שבאו להביא את הישועה. כאן באה התנגשות דמים פנימית שעוררה חרדות מפני חורבן בית שלישי, וקיפחה חיים צעירים לשווא.

 

איך כתב משה דיין בספרו "אבני דרך"? הוא כתב: "האירוע נעדר צליל אמת: לא זה המאבק, לא זה האויב". אני אומר את זה במיוחד לכם הצעירים כדי להבין שעל רקע כל אלה, ההכרעה ההירואית של מנחם בגין לטובת אחדות העם - עליכם לזכור אותה לעד, אתם וילדיכם, נכדיכם וניניכם. בזכות ההכרעה הזאת של בגין שרד השתיל הרך את הסערה העזה, ואין לדעת אם בלעדיה היינו מגיעים עד הלום.

 

אחיי וידידיי אנשי אלטלנה ויוצאי המחתרות, אנחנו כאן כדי לזכור את מה שארע, לכבד את זכר הנופלים, ולהטמיע את לקחי הפרשה בזיכרון הלאומי. כל מי שראה את אלטלנה הבוערת שוקעת במצולות, נושא את הצלקת הזאת בלבו בכל ימיו. אבל הצעירים בינינו, דור ההמשך, חייבים להכיר את העבר למען העתיד.

 

מעולם לא קיבלתי את האמרה ש"כל מה שאנחנו לומדים מן ההיסטוריה, הוא שאין ללמוד ממנה דבר". אני גורס בדיוק את ההיפך, אני מאמין שמי שאינו לומד מן ההיסטוריה נידון לחיות אותה שנית, לפעמים בתנאים קשים הרבה יותר. בגלל מלחמות אחים קרסנו ואיבדנו את עצמאותנו. בזכות אהבת אחים תובטח ריבונותנו ויובטח קיומנו.

 

כשהגרעין המאחד חזק דיו, נוכל לעמוד איתן מול כל אתגר, גם כשיש בתוכנו חילוקי דעות. החוסן הזה נחוץ לנו בייחוד עכשיו, כי הרי לא חסרים לנו אתגרים, וכשאנו רואים שחלקים נרחבים מהמזרח התיכון מאדימים מדם. זו כבר לא סתם התפוררות של מדינות, מדובר בכתישה הדדית, חסרת רחמים, של מחנות האסלאם הקיצוני וכל מי שביניהם. והעולם לצערנו, לפחות בחלקו, מדחיק את המראות הללו.

 

איראן וגרורותיה שולחות זרועות מימין ומשמאל. כך עושים דאעש ואל-קאעידה ואל-נוסרה מהעבר השני. שני צירים רדיקליים, שהופכים את הסדר האזורי על פניו, הופכים את הסדר האנושי והמוסר האנושי על פניו, ורומסים עד דק את הזכויות הבסיסיות של האדם. כל המרחב עובר זעזוע אחר זעזוע, והקנאות הרצחנית מביאה אותו לנקודת רתיחה. במידה רבה אנחנו חוזרים לעידן המלחמות השבטיות של ימי הביניים - כל הסממנים דומים: הסתערות, טבח, קבלו את אמונתי בכוח החרב או תמותו, ואם תחיו הצטרפו אליי לגל הסוחף - ממש ימי הביניים בהבדל מהותי אחד: אז השתמשו בחרבות ובחניתות, והיום יש לא רק חרבות, אלא נשק מתקדם וקטלני, אפילו אמצעי תקשורת מתקדמים ביותר, שמשטרים וארגונים קיצוניים מציפים באמצעותם את האזור.

 

המחזה האבסורדי, שבו הדמוקרטיה שומרת זכויות האדם, מדינת ישראל, מתגוננת מפני מטחי טילים ומנהרות טרור ואז סופגת גינויים אוטומטיים וניסיונות חרם -המחזה האבסורדי הזה לא יסולח. אני קורא לממשלת צרפת להתנער פומבית מהאמירה האומללה ומהפעולה האומללה של חברה שנמצאת בבעלות חלקית של ממשלת צרפת. במקביל אני קורא לטובים בידידנו לומר בקול רם, ברור וצלול - שהם מתנגדים לכל סוג של חרם על מדינת היהודים מבלי להתנות התנגדות זאת בדבר.

 

ידידיי, מול המגמות השבטיות שמרסקות את הסדר הקיים, ישראל תמשיך להתייצב כמדינת לאום דמוקרטית, ריבונית, שמכבדת את כל אזרחיה, מדינה גאה ונחושה להגן על עצמה ככל שיידרש. רק בכוח האמונה, רק בכוח ערכינו המשותפים בליכוד הפנימי ובתחושת הזכות להגן על קיומנו כמדינה חופשית ונאורה במולדתנו - רק כך נעמוד במבחני העתיד, רק כך ננצח.

 

אנחנו דואבים היום את מותם של חללי אלטלנה. בלבם פיעמה אהבת מולדת, בלבם פיעמה אמונה עזה בצדקת דרכה של הציונות, ובייחוד לאחר היחלצותה מאימי ההשמדה בשואה. קורבנם - נצח, כי במותם הורישו לחבריהם את להט הגבורה וההקרבה. ננצור את

זכרם של חללי אלטלנה, ונשמתם תהיה צרורה בצרור החיים לעד.

 

 

צילום: עדי ברוך